Vayedaber

Simple Havroutah

'Haguigah

Daf 7b

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: פְּשִׁיטָא, הֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ פּוֹשְׁעִים, וְהֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ זְרִיזִין!

Traduction

Abaye said to him: This is obvious; which of his sons would he render sinners, who are too lazy to ascend, and which of them would he render vigilant, eager to perform the mitzva at the first opportunity?

Rachi non traduit

א''ל אביי האי נמי לא תיבעי לך קרא דבלאו קרא נמי פשיטא מאחר שחייב את כולן אנא ידענא דכל אחד צריך לזרז את עצמו דהיאך יאמר האב לאלו הוו זריזין ולאלו הוו עצלין:

אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא? לִכְדַאֲחֵרִים. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבּוּרְסִי — פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כָּל זְכוּרְךָ'', מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כָּל זְכוּרְךָ. יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עִם כָּל זְכוּרְךָ.

Traduction

Rather, for what purpose does the verse: ''All your males,'' come? It comes to teach that which Aḥerim taught. As it is taught in a baraita: Aḥerim say that a scrimper, one who gathers dog feces to give them to tanners for the purpose of tanning hides; a melder of copper, who purifies copper from dross; and a tanner of hides are all exempt from the mitzva of appearance, as their occupation inflicts upon them an unpleasant odor. As it is stated: ''All your males,'' which indicates that only one who is able to ascend with all your males is obligated, excluding these. As people avoid their company, they cannot ascend with all your males.

Rachi non traduit

אלא קרא לכדאחרים. והיינו נמי אין נראין לחצאין דמי שאינו ראוי לעלות אלא בחבורה מועטת כגון אלו שיעשו חבורה לעצמן כך נראה בעיני וחביריי מפרשין דלאו אין נראין לחצאין אתא אביי לפרושי אלא למימרא דקרא לאו להכי אתא וקשיא לי סוף סוף הא דאין נראין חצאין מאי קאמר תנא ועוד ששיטת הש''ס כל היכא דאיכא סבר פלוני למימר הכי ואמר ליה פלוני הכי ההיא מילתא גופא דהוה מצי למימר קמא מתרץ בתרא ואמר ליה דלא תפרשיה הכי אלא הכי:

מַתְנִי' עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחוּלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.

Traduction

MISHNA: Burnt-offerings that one sacrifices on the intermediate days of the Festival must come from non-sacred property, not from sacred property such as second-tithe money. But the peace-offerings may be brought from the second tithe, i.e., from money with which one redeemed second tithe, which is subsequently used to purchase food in Jerusalem. With regard to the Festival peace-offering sacrificed on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It must come from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may be brought even from the second tithe.

Rachi non traduit

מתני' עולות במועד באות מן החולין. משמע השתא עולות ראייה הבאות בחולו של מועד באות מן החולין ולא ממעות מעשר שני דקיי''ל כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין במסכת מנחות (דף פב.) ולקמן נמי בגמרא (דף ח.) תניא מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ובגמ' פריך אמאי נקט חולו של מועד כי מייתי לה ביום טוב נמי מן החולין בעי לאתויי:

ושלמים מן המעשר. בגמרא מפרש שלמי שמחה דרבינהו קרא בכל מילי:

ויו''ט הראשון של פסח. בגמרא מפרש מאי היא ומאי שנא פסח דנקט:

יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּבִבְכוֹר, וּבְחָזֶה וָשׁוֹק. אֲבָל לֹא בְּעוֹפוֹת, וְלֹא בִּמְנָחוֹת.

Traduction

In general, Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their voluntary vows and gift offerings donated during the year and sacrificed on the Festival; and likewise with animal tithes. And the priests fulfill their obligation of rejoicing with the meat of sin-offerings and guilt-offerings and with firstborn offerings, as the priests receive a portion of these, and with the breast and thigh of peace-offerings, to which they are also entitled. However, they do not fulfill their obligation with birds, e.g., a bird sacrificed as a sin-offering, nor with meal-offerings, as only the eating of meat constitutes rejoicing.

Rachi non traduit

ישראל יוצאין ידי חובתן. משום שמחה בכל ענין שיש להן בשר לשובע ואין זקוקין לזבוח שלמים לשם כך:

בנדרים ונדבות. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אימוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה משום דבעי למיתני סיפא והכהנים בחטאות וכו' נקט ברישא ישראל:

והכהנים. שבאו להן חטאות ברגל חטאות ואשמות שהיו עולי רגלים מחוייבין ויש להן בשר לשובע יוצאין בהן משום שמחה ואין צריכין להביא שלמים לשם שמחה אלא בזמן שאין להן בשר לשובע:

יוצאין בחזה ושוק. המורמים להן משלמי עולי רגלים:

אבל לא בעופות. בחטאת העוף שאין שובע אלא בבשר בהמה ובגמ' יליף לה:

גְּמָ' אֶלָּא: עוֹלוֹת — בַּמּוֹעֵד הוּא דְּבָאוֹת מִן הַחוּלִּין, הָא בְּיוֹם טוֹב — מִן הַמַּעֲשֵׂר? אַמַּאי, דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, הִיא! וְכָל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה, אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.

Traduction

GEMARA: When the mishna states that burnt-offerings sacrificed during the intermediate days of the Festival may come from non-sacred property, this leads to the surprising conclusion that on the Festival they may even come from the second tithe. The Gemara asks: Why should this be the case? The burnt-offering is an obligatory matter, and there is a principle that any obligatory matter with regard to offerings may come only from non-sacred property that was consecrated expressly for this purpose alone, not from property that was previously consecrated for another purpose.

Rachi non traduit

גמ' הא. אם הביאן ביום טוב יביאם מן המעשר אם ירצה בתמיה:

וְכִי תֵּימָא: הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב אֵינָן בָּאוֹת, כְּמַאן — כְּבֵית שַׁמַּאי?!

Traduction

And if you would say that this teaches us that burnt-offerings may come, i.e., be sacrificed, on the intermediate days of the Festival, whereas on the Festival they may not come at all, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai.

Rachi non traduit

וכי תימא. האי דנקט במועד משום דאגב אורחיה קא משמע לן מילתא אחריתי דאין עולת ראייה קריבה ביום טוב ואף על פי שהיא חובת הרגל הואיל ויש לה תשלומין למחר:

דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת, וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.

Traduction

As we learned in a mishna (Beitza 19a) that Beit Shammai say: One brings peace-offerings on a Festival, but one does not place his hands on them, as placing one’s hands on an animal on a Festival is prohibited by rabbinic law. However, one may not sacrifice burnt-offerings at all, as they are not eaten, and slaughtering is permitted on a Festival only for human needs. And Beit Hillel say: One brings both peace-offerings and burnt-offerings, and one does place his hands on them. It is unlikely that an anonymous mishna would follow the opinion of Beit Shammai, whose rulings are not accepted as halakha.

Rachi non traduit

מביאין שלמים. ביום טוב לפי שיש בהם צורך מאכל הדיוט:

ואין סומכין עליהן. שהסמיכה שבות היא שמשתמש בבעלי חיים ותנן אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה (ביצה דף לו:):

אבל לא עולות. אין מביאין כלל דסבירא להו לב''ש לכם (שמות יב) ולא לגבוה חוץ מתמידין ומוספין שזמנן קבוע וכל שזמנן קבוע כתיב בהו במועדו ואפילו בשבת וכל שכן ביו''ט:

וסומכין עליהן כיון דמותר להביאן לא גזרו שבות לבטל סמיכתן:

Tossefoth non traduit

מביאין שלמים ואין סומכין עליהם. דסבירא להו כשמאי רבם דאמר לקמן (חגיגה דף יז.) שלא לסמוך ביום טוב והלל אומר לסמוך אבל מעולות לא מצינו פלוגתא דפליגו בה הלל ושמאי ואמרינן בפרק קמא דשבת (דף טו. ושם) דלא נחלקו רק בשלשה דברים ומההיא דסמיכה פריך ומשני לה שפיר אלא התלמידים קבלו מרבם אף עולות ולא נחלקו בהא ובההיא דפרק שני דביצה (דף כ:) מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו בעזרה כו' ואמר לו אחד מתלמידי שמאי מה זו סמיכה הוא הדין דמצי למימר מה זו עולה שהם אומרים שלא להביא אלא לא הבין שהיה עולה אבל הסמיכה שראה לפניו הקפיד והא דלא הקפיד כמו כן בהלל עצמו בעובדא דמייתי לעיל מינה דשמא לא ראו הסמיכה ועוד שמא לא היו מוחין אלא לתלמידיו שהיו חולקין אבל הלל חלק עם רבם ואין בידם למחות:

חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עוֹלוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב, וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.

Traduction

The Gemara answers: This mishna is incomplete, and this is what it is teaching: Burnt-offerings brought as a fulfillment of one’s vow or as gift offerings may come on the intermediate days of the Festival. However, on the Festival itself they may not come. And the burnt-offering of appearance comes even on the Festival, but when it comes, it may come only from non-sacred property, as it is obligatory. And peace-offerings of rejoicing may come even from the second tithe. And with regard to the Festival peace-offering brought on the first day of Passover, Beit Shammai say: It may come only from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may come even from the second tithe.

Rachi non traduit

ביו''ט אינן באות. ואפי' לב''ה סבירא ליה לתנא דמתני' דנדרים ונדבות אין קריבין ביו''ט וכי שרו ב''ה בעולת ראייה ושלמי חגיגה אע''פ שיש להן תשלומין עיקר מצותן ביום ראשון דכתיב וחגותם אותו (ויקרא כ''ג:ז') ביום ראשון משמע:

וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. והכא לא מצו לאיפלוגי ולמימר טופל מעות מעשר עמהן דכי אישתרי טפילה בחגיגה הוא דאישתרי לקמן מניין שאם רצה לערב כו' גבי שלמים יש אדם שיש לו אוכלין מרובין ונכסין מועטים ואי אפשר להביא אכילות כולן מן החולין אבל עולה למה טופלה יביא במעה כסף:

אף מן המעשר. דלאו דבר שבחובה הוא במקום שיש בשר והרי יש לו מעות מעשר שני שיש לו להוציא בירושלים ויקנה בהם שלמים ורבי קרא לקמן כל מיני שמחות לשמחה:

וחגיגת יום טוב הראשון. שהוא ודאי דבר שבחובה אפי' יש לו בשר הרבה דילפינן לקמן מוחגותם אותו וגו' ולקמיה פריך מאי שנא פסח דנקט:

וב''ה אומרים כו'. לקמן פריך הא ודאי דבר שבחובה היא ומוקי לה בטופל:

Tossefoth non traduit

עולות ונדרים ונדבות במועד באות ולא ביו''ט. דאף בית הלל מודו דאין קריבין ביו''ט והא דקאמרי' בפ''ק דביצה (דף יב. ושם) השוחט עולת נדבה ביו''ט לוקה דאמר לך מני ב''ש היא ולא מוקי לה כב''ה דנהי דאיסורא איכא לאו ליכא. כיון דאית ליה מתוך כדקאמרינן התם וכן אמרינן התם פ' שני דביצה (דף יט.) בגמרא דהאי משנה אמר רשב''א לא נחלקו ב''ש וב''ה על עולות שאינם של יו''ט שאין קריבין [והא] דהתם כי פריך על עולא דאמר מחלוקת ב''ש וב''ה בשלמי חגיגה לסמוך וכו' מברייתא דתני בה פלוגתא על שלמים שאינן של יו''ט כו' ולא אקשי ליה ממתניתין דהכא כי היכי דמתרצי לה עולות נדרים ונדבות במועד באות ביו''ט לא היינו טעמא דעדיפא ליה לאקשויי מברייתא דמתני בהדיא ולא ע''י דיוקא וחסורי מיחסרא והכי קתני והא דלא מייתי להו נדרים ונדבות לעולא דאמר לב''ה אין קריבין נדרים ונדבות משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה כדאמרינן בסמוך דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו והרב רבי אלחנן והר''י מתרץ דלא אמר בסמוך דנפיק בשלמי שמחה בנדרים אלא היינו היכא שהקריבום משום שמחה אבל הביאום לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם:

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עוֹלוֹת, נְדָרִים וּנְדָבוֹת — בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת, בְּיוֹם טוֹב — אֵינָן בָּאוֹת. וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב. וּכְשֶׁהִיא בָּאָה — אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר. וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִן הַחוּלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַמַּעֲשֵׂר.

Traduction

That opinion is also taught in a baraita: Burnt-offerings brought as a fulfillment of one’s vow or as gift offerings may come on the intermediate days of the Festival. However, on the Festival itself they may not come. And the burnt-offering of appearance comes even on the Festival, but when it comes it may come only from non-sacred property. And peace-offerings of rejoicing may come even from the second tithe. And with regard to the Festival peace-offering brought on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It may come only from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may come even from the second tithe.

מַאי שְׁנָא חֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא קָא מַשְׁמַע לַן, חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר — אִין, חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר — לָא.

Traduction

The Gemara asks: What is different about the Festival peace-offering brought on the first day of the festival of Passover? Rav Ashi said: This emphasis on the specific date teaches us that for the Festival peace-offering of the fifteenth, i.e., the pilgrimage Festival offerings brought on the first day of Passover, yes, this restriction applies; however, for the Festival peace-offering of the fourteenth, no, this limitation is not in force. If the Paschal lamb was too small for a group, they would bring an additional peace-offering so that the Paschal lamb could be eaten when one was full. This offering was called the Festival peace-offering of the fourteenth of Nisan. Since this offering is not obligatory, everyone agrees that it may be purchased with second-tithe money.

Rachi non traduit

חגיגת י''ד לא. כלומר להכי נקט פסח לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת כשהיתה חבורת פסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא פסח נאכל על השובע ואשמעינן מתניתין דחגיגת יו''ט עצמו הוא דאינה באה אלא מן החולין אבל חגיגת ארבעה עשר באה אף מן המעשר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source